מקבת חי ונושם בתיאטרון תמונע

אם שייקספיר היה עדיין בחיים הוא בודאי היה מתמוגג מאושר. ההפקה האחרונה של המחזה מקבת עולה בימים אלו בתיאטרון תמונע והיא פורצת את מחסומי הז'אנר. ביקורת הופעה והמלצה

	מאת מיקי יונס

	פורסם בתאריך 22.01.08

גירסה להדפסה

המלץ לחבר

 
  						לילך דקל-אבנרי לקחה על עצמה משימה לא פשוטה - להפיח רוח חיים מודרנית בטרגדיה הקצרה ביותר של שיקספיר. על אף שהמחזה נכתב בשנת 1606 הוא עדיין רלוונטי. נושאים כגון בגידה, קנאה, גורל וכוח עדיין לא עברו מן העולם. בהאנגר החניה של תיאטרון תמונע לאט לאט צעד אחרי צעד קם לו מקבת לתחיה. 

שליחת התמונה לסלולר

במחזה המקורי ישנן 25 דמויות, אשר צומצמו לחמש דמויות בהפקה הישראלית, ושלוש מכשפות אשר צומצמו לזמרת אחת מקסימה - קרני פוסטל. לא רק הקאסט עבר צמצום אלא גם המחזה עצמו. דקל-אבנרי בחרה להוציא מהמחזה חלקים שלמים ולהתרכז פחות במלחמות ויותר במערכות היחסים. 

בגרסה הפרינג'ית שלו מקבת נראה מעט שונה: אין שמלות כבדות וחולצות עם מלמלה, אין קרבות גדולים ואין מאות משרתים הממלאים את הבמה. במקבת החדש יש שישה שחקנים שלא יורדים מהבמה. עציצי משתלה קטנים אשר מסמלים את היער ומעליהם פנס תאורה, השומר יושב בצד הבמה על כורסאת עור, צופה בטלויזיה ומשתכר, והמכשפות שרות את נבואותיהן. מראה גדולה ועגולה מסתובבת על הבמה. פעם אחת היא מראת האמבטיה בארמונם של מקבת וליידי מקבת ופעם אחרת היא מסמנת את החיץ בין מה שמוגדר כבמה למאחורי הקלעים. יש משהו מאוד נחמד בכך שהשחקנים כל הזמן יושבים מול הקהל, זה נותן לו את היכולת להציץ. לקלוט איך השחקנים מעבירים ביניהם חפצים, מחליפים בגדים וכו'. 

עוד דבר שמבדיל את ההפקה הזו הוא הקאסט המגוון שבה. כאשר דקל-אבנרי באה לבחור את השחקנים היא יצאה מעט מהקופסא המקובלת. לתפקיד מקבת עצמו היא בחרה את סלח בכרי שזכה בפרס אופיר על משחקו בסרט "ביקור התזמורת". מקבת של סלח הוא רגיש, מהסס, רך, ניתן לראות את הפגיעות שמאחורי השיריון. כאשר אני חושבים על ליידי מקבת, אני חושבת על אישה חזקה, מובילה, מניפולטיבית, אשר כל תכנוניה ורצונותיה מתפוצצים לה בפנים. כאשר חושבים על גודל ועומק התפקיד, חושבים על הצורך בשחקנית גדולה ומנוסה, ודווקא כאן לוהקה בכלל רקדנית בשם איריס ארז, המכניסה בתפקיד נשיות ופגיעות, תנועה וחן והדיבור השייקספירי נשפך מגרונה. 

עוד דמות מדהימה על הבמה היא דמות השוער (אותו מגלם אברום הורוביץ). הקול השפוי והמבוגר שעל אף שיכרותו ועייפותו הוא יותר צלול משאר הדמויות. מיותר לציין שבסופו של דבר הוא גם זה שיהרוג את מקבת (במחזה עושה זאת מקדאף, עוד דמות אשר ירדה בעריכה). 

את בנקו, חברו הטוב של מקבת וסגנו אשר חוטף ממנו גם סכין בגב, משחק שרון פרידמן. זו אינה הפעם הראשונה בה פרידמן מוצא את עצמו בנעלי בנקו, הוא כבר שיחק אותו בעבר בבית צבי ונראה שהנעליים דווקא מאוד נוחות לו. את תפקיד המכשפות לקחה על עצמה מכל בחינה אפשרית קרני פוסטל. גם היא אינה באה מתחום המשחק אלא מהמוזיקה. אולי בגלל זה המכשפות בגילומה שרות את כל הטקסט מלוות בהדים אשר הופכים קול אחד לשלושה, כאשר כל פעם שהיא על הבמה יש הקרנת וידאו ארט על הקיר מאחוריה ועשן אופף אותה. פוסטל עצמה אחראית לכל הסאונד של ההצגה ואת הכבוד היא חולקת עם האדון אסף אמדורסקי אשר יצר יחד איתה את הפסקול. את המסגרת של כל המחזה עוטפת דמות המספר (שרה כהן סיבוני/ לני שחף גבאי) אשר מכניסה מעט שפיות ורוגע ובאה לקדם לנו את העלילה במקומות הנכונים שירדו בעריכה. 

חשוב מאוד לציין גם את איריס מועלם, מעצבת החלל והתאורה שעשתה עבודה מדהימה בבנית הקונספט הויזואלי של ההצגה. (לא מספיק מציינים את האנשים שמאחורי הקלעים) 

לסיכום, יש משהו בהצגה הזו אשר מתאימה לכולם לצעירים שביננו יש מוזיקה טובה, וידאו ארט ואפילו סצינת מסיבת טרנס. ולמבוגרים שביננו יש שפה קולחת ומשחק משובח.